"הוא פשוט לא מקשיב לי",
שרה נאנחת אנחה כזו, שהלב שלי צונח איתה.
"אני יכולה לבקש ממנו 300 פעמים לסדר את החדר –
והוא ממשיך לקרוא בספר!!!
אלף פעמים אמרתי לו לפנות את הצלחת שלו אחרי הארוחה,
הוא מהנהן בראש,
אבל נראה שהוא אפילו לא שומע את מה שאני אומרת.
אין לך מושג באיזו הרגשה איומה של חוסר אונים זה מציף אותי..
"וואו, באמת קשה". אני מבינה אותה כל כך.
"ומה את חושבת על סידור החדר שלו ופינוי הצלחת?" אני מבררת.
"ברור שהוא צריך לסדר את החדר שלו". הססנות היתה בקולה של שרה, "אבל לפעמים אני חושבת שהוא מסכן, כל היום ב'חיידר', לומד ללא הפסקה בבוקר ואחרי הצהריים…
אולי לפחות אני צריכה להוריד ממנו את העזרה הבסיסית בבית?!
__________________
גברת 'משלנו' הלכה פעם ב'סופר' באמריקה אחרי אישה גדולה כושית עם פעוט בעגלת הקניות.
בכל פעם שעצרו ליד מדף של ממתקים או דגנים מיוחדים
הילד ביקש לקנות והאמא ענתה לו בסבלנות: "נו, איטס נוט כושר".
הילד ציית ושתק. וכך קרה שוב ושוב.
כשהגיעו לקופה לא עצרה הגברת את סקרנותה ושאל את הגויה: "אר יו ג'ויאש?"
"נו". היא ענתה. אני לא יהודייה…
"אז למה את אוכלת רק כשר?"
"אה… זה…" חייכה הכושית.
"פשוט עבדתי פעם אצל משפחה חרדית
וכל מה שהאמא לא רצתה לקנות היתה אומרת לילדים:" זה לא כשר", והם צייתו מיד.
הבנתי שזה משפט טוב לילדים".
כשאנחנו אומרים את העמדה שלנו לילדים
חשוב שנהיה בטוחים בעצמנו.
אם את בעצמך לא בטוחה בבקשה שלך, למה שהילד יעמוד בה?!
אחרי שהגבול ברור לך, ועשית עבודת בירור כנה מול עצמך,
תוכלי לגשת אל הילד.
זכרי- אין גבול נכון או לא נכון,
יש גבול שאתם בוחרים כהורים בריאים שרוצים בטובת ילדכם,
הביטחון שלכם בגבול – הוא שיהפוך אותו ליציב, נכון והגיוני.
חשוב מאד גם להציב גבול שאת בטוחה שהוא נחוץ, כזה שעומד ביכולות הילד, וכן- גבול שניתן לאכוף אותו.
נקודה מעשית חשובה- שימי לב אם כשאת אוכפת את הגבול את נחושה או תוקפת/ כועסת/רוגזת.
אם את מרגישה כעס וכד'- אות הוא כי יש לך סיפור אישי מול הגבול או האכיפה אותו.
או אז כדאי לערוך עבודת בירור פנימית, שאינה קשורה אל הילד אלא אליך בעצמך.